<h1>צרור החיים, דרך עשירי סימן י'</h1>
<h2>דף כב.</h2>
ואסור לכבות הבקעת לחוס עליה שלא תשרף, ואסור לכבות מאש (אל) כדי שלא תעשן כותלי הבית וכותלי הקדירה אבל כדי שלא תעשן התבשיל אם הוא [אינו] יכול לפנותה למקום אחר מכבה כמו שמכבין כשצולין הבשר על גבי גחלים. [בכי"מ כתוב: ואסור לכבות האש שלא תעשן כותלי הבית וכותלי הקדרה, אבל כדי שלא [ישרף] התבשיל אם אינו יכול לפנותו למקום אחר מכבה]. והיכא שיש עצים הרבה במדורה, מותר ליטול אחד מתוך המדורה שלא אחז בהן האור דמוחלקין הן ולא דמי לשמן ופתילה שהם כגוף אחד. והמסתפק בשמן כאלו מסתפק בפתילה. וזהו שאמרו (שם כב. א) קינסא שרי.
<h2>דף כב:</h2>
ואין מעשנין בי"ט אפילו להריח, מפני שהוא מכבה. וכ"ש לגמר את הבית או את הכלים שהוא אסור. אבל להכשיר את הפירות שיהו מוטעמים לאכילה מותר לעשן תחתיהם כמו שמותר לצלות בשר על גבי גחלים. ומ"מ אין ממתיקין את החרדל בגחלת על עץ מפני הכיבוי אבל בגחלת של מתכת מותר. והטעם שאסרו בגחלת של עץ הוא מפני שאיפשר מבעוד יום. כי המיתוק הזה אינו אלא למפונקין, אבל בשל מתכת התירו לגמרי, שאינו עושה כבוי.
